לגרסת הדפסה על דף לבן רגיל, (לחץ כאן) 
לגרסת הדפסה על הדף המעוצב, הצבעוני, (לחץ כאן)

גרסת עדכון מלאה להדפסה, לחץ כאן (4 עמודים)

חברים יקרים – ה' עמכם!

א וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם. ב כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. (פרשת 'משפטים' - שמות כ"א)

ועכשיו מגיעים לתכל'ס. חירות, ממלכת כהנים וגוי קדוש, תיקון עולם... מה כל זה אומר לי, לאיש העברי הפשוט. סוף סוף מתחילים לשמוע פירוט מסודר של סדר החיים המעשיים. אבל איזו אכזבה! הדין הראשון בפרשה לוקח אותנו בחזרה לעבדות, לשעבוד. זו הבשורה? לא יכולנו להתחיל בדיני נזקין – "כי יגח שור?" "עין תחת עין – שן תחת שן" – למה מתחילים דווקא בזה? בינינו – זה הרי לא כל כך נעים כשהשכן החילוני מגיע לבית הכנסת לקריאת התורה של הבר מצווה והדבר הראשון שהוא שומע זה "כי תקנה עבד עברי..." הרי הדבר הראשון שעולה בראש זה 'איזה מזל שהתורה הזו לא נוהגת בימנו..."

טוב אז בואו ונעשה קצת סדר. העבדות נוהגת בימנו ועוד איך. אמנם התקדמנו – ברוך ה' – ואין יותר עבדים פורמאליים, אבל עבדות ושיעבוד – מעבדות למדינה ולחוק, המשך בעבדות לבנקים, לתאגידים הגדולים, למקום העבודה -  וכלה בסחר בנשים.

האדם המודרני חי באשליה של חירות, אך זו אשליה בלבד. חופש יש לו, זמן פנוי לא חסר. חירות – ממש לא, וככל הנראה פחות מבעבר. ההבדל בין השניים הוא שחופש הוא פריקת האחריות והחירות היא נטילתה. יוצאים לחופשה – נוטלים אחריות...

מכל מקום – עד לדורות האחרונים, בהם החליפה העבדות הרשמית פנים והשעבוד עטה מסיכות מתוחכמות יותר, נהגה העבדות באופן רשמי במדינות המתקדמות ביותר.  מן האוהל של הדוד תום, לא השתחררו אחרי שבע שנים. את הכרית היחידה בבית, לא הוא קיבל וגם לא שפחותיו של ג'פרסון.

ובכן באה התורה, וקודם שהיא נכנסת לדיני הנזיקין הרגילים היא קובעת סטנדרט חדש. היא יודעת שיש שיעבוד בין בני האדם – ישיר כבעבר או מתוחכם כבהווה - זה כבר פחות משנה. שעבודם של בני אדם על ידי בני אדם הוא עובדה שצריך להילחם בה מלחמת חורמה, אבל ככל הנראה לא ניתן לברא אותה בצורה מוחלטת. תיתן קביעות, תקבל עובדי קבלן, תחסום את חברות כוח האדם תקבל שיטת שיעבוד אחרת. באה התורה ואומרת – אוקי, השעבוד הוא חלק מטבע האדם, אבל תדע איך להתנהל בתוך הטבע הזה. "קנה עבד קנה אדון לעצמו" – אומרים חז"ל. העבדות אצל עם ישראל היתה משהו בדומה למשפחה אומנת, מוסד שיקומי פרטי – משהו שלא היה לו אח ורע אצל האומות המתנאות בחירות הגדולה ביותר.

שבת שלום,
משה פייגלין

בעדכון:

נשיאות הוועידה
הודעות
מאמרים

הבחירות לראשות הליכוד חשפו תופעה מעניינת, מי שמאמין לא מפחד להתמודד וכתוצאה מכך יש לליכודניקים (ופוטנציאלית לכל אזרחי ישראל) זכות בחירה. כלומר אילולי היה משה מתמודד, לא היו כלל בחירות ומועמד המחנה הלאומי להנהגת המדינה היה נבחר באופן אוטומטי. הנה כי כן – בשורת החירות, הזכות ליטול אחריות ולהחליט על גורלך, הפכה לרלוונטית בזכות האידיאולוגיה האמונית שנכנסה לפוליטיקה הישראלית דרך הליכוד.

כלומר יש כאן באמת התמודדות בין החירות לשעבוד. השעבוד לא רוצה בחירות. נתניהו אמנם הקדים את הפריימריס, אבל לא כדי שיתמודדו נגדו אלא כדי שאיש לא יתמודד מולו.

ובאמת – איש לא העז.

למעט כמובן מי שמשתדל להיות איש במקום שאין אנשים.

עכשיו מגיע השלב הבא של "התרגיל המבריק" ונתניהו מכריז כי יתמודד על נשיאות הוועידה.

הנשיאות והשעבוד

שוב מדובר כאן למעשה ברצון למנוע מן הליכודניק הפשוט – את הזכות לבחור.

כי מה בעצם קורה כאן. לליכוד שהוא מפלגת השלטון הלאומית ובדרך כלל מי שעומד בראשו משמש לבסוף גם כראש הממשלה, לליכוד הזה יש תהליכים דמוקרטיים פנימיים ראויים להערכה. כמו במדינה כך גם במפלגה, יש את הריבון שהוא העם – במקרה זה המתפקדים, יש את הראשות המחוקקת שמורכבת מנציגי המתפקדים הלו היא הוועידה שהופכת למרכז – כלומר הפרלמנט של המפלגה, יש את הראשות המבצעת  - אלו נציגי המפלגה בכנסת ובממשלה ויש את הראשות השופטת – קרי בית הדין של התנועה.

השלמת שעבוד המפלגה

על הרשות השופטת, נתניהו השתלט מזמן. כל ליכודניק יודע שהשופט גרוס הוא עושה דברו של ראש המפלגה והתנהלות וועדת הבחירות שבראשותו העידה על כך כאלף עדים. גניבות וזיופי הבחירות שהתנהלו תחת שרביטו באופן שיטתי לאורכה ולרוחבה של כל מערכת הבחירות האחרונה מתועדים על ומטופלים על ידנו בנפרד.

שליטתו של נתניהו ברשות המבצעת – גם היא מן המפורסמות. די היה להביט ב"חנוכייה" כפי שכינתה התקשורת בלעג את שרי הממשלה שנסחבו אחר נתניהו אל כנסי הבחירות שלו, דיה לעובדה שעל אף שכרבע מחברי התנועה הצביעו עבור פייגלין, איש מנבחריה לא העז להתייצב בגלוי ולהביע תמיכה, דיה לעובדה זו כדי להראות שהם מפחדים כהוגן ומרחב התמרון שלהם לא ממש קיים. כשנתניהו יתעקש כולם יתייצבו איתו, בין אם זה לא להסדיר את מגרון ובין אם זה לא לקבל את חוק השימוע לשופטי בג"ץ.

נותרה רק השליטה ברשות המחוקקת – זו שנבחרה על ידי הריבון, כלומר כלל מתפקדי המפלגה.

את המהלך הזה מבקש נתניהו להשלים כשהוא מתמודד על נשיאות הוועידה.

הנשיאות של נתניהו ומשמעותה

נשיא הוועידה שולט למעשה בתהליך קבלת ההחלטות והחוקים. עם שיתוף פעולה של קבוצות אינטרס בודדות, הוא יכול להעביר כמעט כל דבר וכמובן לחסום הצעות אחרות.

מה למעשה אומר נתניהו לנציגים הנבחרים כשהוא מציע את מועמדותו?

הוא מחייב אותם לבחור בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת – בין האמא של המפלגה לאבא שלה... כלומר נתניהו אומר לנבחרים, אין מצב יותר של איזונים ובלמים נורמאליים במפלגה – אנחנו או מפלגת יחיד או מפלגה בלי ראש. כי הרי אם לא אבחר תהיה זו פגיעה אנושה בכבודו של מנהיג המפלגה, אם לא אבחר אתם חותכים לעצמכם את הראש – ומן הסתם יבואו בהמשך איומים מרומזים (בדיוק כפי שעשה שרון) שאם לא אבחר אעזוב ואקים משהו נפרד אולי עם יאיר לפיד, וודאי עם אהוד ברק וקבוצה נבחרת של מרידורים.

התרגיל המבריק

אז זוהי למעשה המשמעות של התרגיל המבריק. במילים פשוטות – חיסול הליכוד והפיכתו למפלגת יחיד – בשירות השמאל, כמובן וכרגיל.

מה עושים?

קודם כל צריך לזכור שעברנו את שרון, בדיוק עם אותה שיטה – נעבור גם את נתניהו.

בינתיים, כוחנו בליכוד גדל מאוד והליכודניקים מוקירים טובה ומבינים מי שומר להם על המפלגה ומי שולל מהם את זכות הבחירה – את החירות – ולמעשה מחסל את המפלגה.

מה שמצחיק הוא שהפוסל, במומו הגדול ביותר פוסל. לאחרונה החל נתניהו במסע מאורגן ומתוזמן השולל את הלגיטימציה של אנשי פייגלין כמי שמצביעים בליכוד אך לא לליכוד.

אכן מעניין היה לראות את אלפי עובדי התעשייה האווירית שהובאו לסניפים השונים כדי להצביע נתניהו. גם החמולות הבדואיות שהומרצו לסניפי הליכוד כדי להצביע עבור נתניהו בפריימריס האחרונים, לא מוכרות כמצביעות ליכוד דווקא...

מכל מקום – את התשובה המלאה לנושא  - כולל טבלה חשובה שייצר חברנו עמנואל גרטל מסניף פתח תקווה, חשוב מאוד לקרוא, להפנים ולהפיץ בכל הרשתות החברתיות ורשימות התפוצה של כל אחד ואחת מאיתנו.

על התפקדות והצבעה (פורסם חלקית כמאמר של משה ב nrg)

ראשית לעובדות:

מאז שהצטרפתי לליכוד לפני 12 שנה, תמיד הצבעתי וקראתי להצביע עבורו -  ואכן, ביהודה ושומרון זכה הליכוד בבחירות האחרונות באחוזי ההצבעה הגבוהים ביותר בארץ. כ 31,000 מצביעים הצביעו ליכוד. המפלגה הבאה בתור היתה האיחוד הלאומי עם כשליש פחות.

אכן ישנם יישובים מבודדים בהם היו יותר מתפקדים מאשר מצביעים. התופעה הזו אינה ייחודית. אחוזים גדולים מאוד ממתפקדי העבודה הם ערבים שמצביעים למפלגותיהם וכך גם בקדימה. גם בנימין נתניהו נהנה כך מסתבר מן התופעה הזו. הטבלה הבאה מביאה מספר דוגמאות של מספרי המצביעים שקיבל נתניהו ביישובים שונים בפריימריס 2006, יישובים בהם מספר מצביעי הליכוד בבחירות הכלליות שהתקיימו ארבע חודשים אח"כ היה קטן יותר מן המצביעים עבורו – לעיתים עד כדי גיחוך. אגב – מדובר במתפקדי ליכוד שנשארו בליכוד, אף אחד ביישוב 'רבבה' או 'שילה' לא עבר לקדימה...

אולם מעבר לכל הויכוח (הדי טיפשי) הזה, נשאלת שאלה עקרונית. האם באמת מי שמתפקד למפלגה חייב להצביע עבורה?

ראשית אומר שלהתפקד למפלגה שמלכתחילה אין לך שום קשר לאידיאולוגיה שלה, כדי לעשות מן 'הפוך על הפוך' שכזה – זו אכן פעולה בעייתית מבחינה מוסרית. אם אתפקד למר"ץ כדי להפוך אותה לימנית – אני חושב שזו בעיה. אבל כשמתפקדים שהם חוד החנית של המחנה הלאומי, אנשי ארץ ישראל בכל רמ"ח אבריהם – מתפקדים למפלגה שחרתה על דגלה את שלמות הארץ – מפלגת המחנה הלאומי -  זהו הדבר הנכון והראוי ביותר.

האם אז הם חייבים תמיד להצביע עבור המפלגה הזו?

לדעתי התשובה היא חד משמעית לא. זה כמו לטעון שמי שנותן לבנו דמי כיס ומתברר לו שהילד קונה עם הכסף סמים, חייב בכל מקרה להמשיך ולתת לו אותם.

בכלל, כל החשיבה הזו המעמידה במרכז את הנאמנות למפלגה, היא חשיבה טוטליטארית המעידה על חוסר בשלות דמוקרטית בישראל. אם תשאל אמריקני חבר המפלגה הרפובליקנית או הדמוקרטית, אם בשל כך הוא מרגיש חייב להצביע עבור מפלגתו, הוא יחשוב שהשתגעת. רק ברודנויות, הנאמנות למפלגה גוברת על ערכים אחרים. אצל מוסוליני או סטאלין האזרח היה למען המפלגה וזו עמדה למעשה מעל למדינה. בדמוקרטיה זה בדיוק להיפך. המפלגה היא זו שצריכה להיות נאמנה לחבריה ולמדינה. אם חבר ליכוד או כל מפלגה אחרת, רואה שמפלגתו אינה נאמנה לו, פועלת בניגוד למצע שלה ופוגעת לטעמו במדינה – אסור לו להצביע למענה! וכל עוד הוא חושב שהוא מסוגל לתקן את דרכה של המפלגה הוא חייב להישאר בה ולעשות זאת. כי הנאמנות לעם ולמדינה קודמת לנאמנות למפלגה. בשום אופן לא להיפך.

כולנו התרגלנו לכך שהליכוד לוקח את הקולות של הימין ומבצע בהם את מדיניות הנסיגות הקיצונית ביותר של השמאל. עם ה"נאמנות" המופלאה הזו של הליכוד לבוחריו – אין לאף אחד בעיה מוסרית. המוסר מתעורר רק בכיוון ההפוך – עם נאמנות החברים למפלגה. רק כשאנשי המחנה הלאומי מנסים להשיב לעצמם את הגזלה, ומתפקדים לליכוד כדי לתקן את המעוות, מתעוררים לפתע כל  הקוזאקים הנגזלים בזעקות שבר מוסריות.

לאתר הירחון 'מחר'

לאתר צידה לדרך, לחץ כאן

להתנדבות, הצטרפו אל מנהיגים- מתנדבי מנהיגות יהודית

הצטרף לפעילות

מועדון הנחות והטבות

כבכל שבוע ביום ראשון, גם השבוע התפרסם מאמרו של משה פייגלין, "האלטרנטיבה היחידה", בNRG. חברי מנהיגות מוזמנים להיכנס ולהגיב.

הקש, התבן והגאולה - משה פייגלין

מנהיגות יהודית

לתקן עולם במלכות ש-די